אין לי ראש למילים ארוכות

מאת עומר עבדת- מתכנן מכאני ב- "זיו-אב הנדסה"

כשזה נוגע לתכנון הנדסי, ניתן לדבר רבות על פשטות: פשטות בחלקים, פשטות בלוגיקת העבודה או פשטות בשיטת האחזקה, אך כעת בחרתי להתמקד בנושא הפשטות בהעברת מידע. העברת המידע יכולה להיות על ידי שרטוט הרכבה, מצגת ללקוח חשוב, או לגבי כל הסבר לקולגה על עבודתנו.

לאחרונה, יצא לי לעבוד על פרויקט בו נדרשתי לשנות תכנון קיים. הלקוח סיפק שרטוטים של המצב בשטח, אולם הם היו כה לא ברורים, כך שנדרש לי זמן רב להבין לעומק את כל הפרטים הקטנים, דבר שכמובן בא לידי ביטוי בהיבט הכספי.

מלבד הגדלת ההוצאות, דבר שכזה עלול להוביל גם לפגיעה אישית. לדוגמא- כשאנו חותמים על חוזה שכירת דירה ואיננו מבינים את הסעיפים, או למשל כשנדרשת מאתנו קבלת החלטה לגבי חיסכון פנסיוני ואנו כלל לא מבינים את ההבדלים בין סוגי החסכונות השונים, או חס וחלילה כשהרופא מספר לנו על האבחנה הרפואית ואנו מתקשים בהבנת המשמעויות.

חטא הסיבוכיות קיים אצל כולנו, כולל כותב שורות אלו (במיוחד כותב שורות אלו). כולנו כותבים/מתכננים/משרטטים/מסבירים בצורה מסובכת ברמה זו או אחרת, ותמיד יש אפשרות לפשט את עבודתנו עוד יותר. תמיד יש אפשרות לפשט יותר. תמיד יש אפשרות לפשט. תמיד אפשר לפשט.

אורך הרכבת התחתית של לונדון הוא 408 ק"מ ויש לה 275 תחנות. עבור תייר או נוסע מזדמן, ניווט ברכבת כה מסועפת יכול להיות אתגר אמתי. הפתרון הפשוט והמובן מאליו הוא מפה טובה וברורה של קווי הרכבת – אך מסתבר שלא קל ליצור מפה טובה וברורה. למעשה, נדרשו למעלה משישים שנות ניסוי וטעיה כדי להפיק אחת כזו.

בדרך כלל, מפה גאוגרפית תשורטט בקנה מידה אחיד וקבוע, על מנת שלא ליצור עיוותים. אך עובדה זו הביאה לכך שבמרכז העיר היו סימונים צפופים ושמות תחנות בכתב זעיר, ורק מעט סימונים בפרברים שבשולי המפה. המפה הגיאוגרפית הייתה טובה לניווט על פני הקרקע, אך לנוסעים שצריכים להבין היכן עליהם להחליף רכבת, המפה הייתה קשה ומסובכת.
הארי בק
 ,(Beck)היה שרטט של מעגלים חשמליים, אשר הועסק ע"י רשות הרכבת התחתית של לונדון כעובד זמני בתקופת השפל הכלכלי בשנות העשרים של המאה העשרים. הפריעה לו העובדה שפיזור תחנות הרכבת התחתית לא היה אחיד: היו תחנות רבות במרכז הצפוף של העיר, ומעט תחנות בפרברים. אולם, בק השכיל להבין שלנוסעים ב'טיוב' לא ממש אכפת היכן הם נמצאים במרחב הפיזי של לונדוןשכן הם יושבים בקרון בעומק של עשרים מטרים מתחת לאדמה. מה שמעניין אותם הוא לאן הרכבת שלהם נוסעת, מהי התחנה הבאה ואיפה אפשר להחליף קווים. בק השתמש בידע שלו על שרטוט מעגלים חשמליים, וצייר מפה שהייתה שונה לחלוטין מכל מפה שקדמה לה-במקום כבישים מתפתלים, היו בה רק קווים ישרים וזוויות של 45 מעלות. בק נתן לכל קו צבע -משלו, כדי שהקורא יוכל לעקוב בקלות אחר המסלול הצפוי. במקום סימונים שמציינים היכן נמצא הפרלמנט, ארמון המלוכה או רחובות ראשיים, היו בה רק שנתות זעירות שציינו את סדר התחנות בכל קו ומעוינים שהראו היכן ניתן להחליף רכבת. הפרט הגיאוגרפי היחיד שהשאיר במפה היה תוואי סכמטי של נהר התמזה, רק כדי שהקורא יכול להבין פחות או יותר היכן הוא נמצא בעולם 'האמתי', ולא יותר.


מפת הרכבת התחתית של הארי בק נחשבת היום לאייקון עיצובי מהמעלה הראשונה ולאחת מהדוגמאות הקלאסיות לעיצוב מודרני שמשלב באופן מושלם צורה (Form) ופונקציונליות (Function) .



 

אז כיצד נפשט את המידע שאנו מעבירים?

{C}{C}1.      {C}{C}וידוי  - כמו אצל אלכוהוליסטים אנונימיים, הדבר הראשון בדרך לגמילה הוא להודות שיש לך בעיה. הכירו בכך שאתם מבצעים העברת מידע בצורה שאינה מספיק בהירה. ברגע שאתם מודעים לבעיה, כבר פתרתם חצי ממנה.

 

{C}{C}2.      {C}{C}קיצוץ ופישוט – חבר עיתונאי פעם הסביר לי איך לכתוב בקצרה: קחו את עבודתכם, סקרו כל פריט מידע מתוכה ושאלו את עצמכם: האם פריט המידע  הזה הכרחי? אם לא, מחקו אותו. אם כן, המשיכו לשאול: האם ניתן להעביר את אותו המידע בצורה פשוטה וקצרה יותר?

המינגווי היטב לעשות כן כאשר כתב סיפור שלם בעזרת שש מילים בלבד:

"למכירה, נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו."

 

{C}{C}3.      {C}{C}מבחן הקולגות- הראו את עבודתכם לשלושה עמיתים לעבודה: אחד שמבין בהנדסה ומכיר את הפרויקט עליו אתם עובדים, השני מבין בהנדסה אך אין לו נגיעה בפרויקט המדובר, ושלישי אשר אין לו שום הבנה בהנדסה ואין לו כל קשר לפרויקט. אם הראשון הבין מה ניסיתם להגיד כנראה שמצבכם לא כל כך נורא, אם השני ירד לסוף דעתכם כנראה שאתם בדרך הנכונה, אם הצלחתם להסביר לשלישי אתם אלופים!

 

{C}{C}4.      {C}{C}אימון בבית - התאמנו בלהסביר את עולם התוכן של עבודתכם בצורה פשוטה לילדיכם. אחרי שתצליחו להסביר לילד בן 5 מהו וקטור בורגוס או איך מחשבים מומנט אינרציה, ניתן לומר בפשטות – הגעתם ליעד.

לעניות דעתי, מילים ארוכות או ביטויים מורכבים אינם הדרך להשאיר רושם. דווקא כשמסבירים משהו מסובך לחלוטין בצורה פשוטה ונהירה ההתרשמות הנה רבה יותר.