האם המוצר שלכם אופטימלי?

מתוך מאמר שהתפרסם במגזין "תעשיות"

לפני שעוברים לייצר במזרח – יש כלים נוספים כאן בבית לשיפור כושר התחרות של התעשיה הישראלית

מכתבי זה פונה לתעשייה המסורתית בישראל, זו שרבים מאיתנו מכנים, שלא בצדק,  לואו-טק. הרי היידע האגור בחלק מהתעשיות המסורתיות, עולה על הקיים במספר רב של תעשיות "היי-טק". חלק גדול מהמוצרים המסורתיים שנראים פשוטים לכאורה, מבוססים על טכנולוגיה גבוהה או על תהליכי ייצור שבחזית הטכנולוגיה, לדוגמא: מוצרי ההשקיה של נטפים ושל כתר פלסטיק, מוצרי פלסאון, המוצרים התעופתיים של 'עשות אשקלון', וכלי החיתוך של 'ישקר'. בנוסף, כ-90% מעלות הייצור הישירה של רבים ממוצרי ההייטק הכוללים חומרה מקורה בתעשייה המסורתית. לדוגמא, במוצרים של חברות הייטק כמו קודאק ישראל, אלביט, HP ישראל, אפלייד מטריאלסט ואחרות, יותר מ- 90% מעלות הייצור הישירה הינה פרי התעשייה המסורתית (עיבוד שבבי, טיפול תרמי, טיפולי שטח, עיבוד פח, ריתוך, יציקה, מבנאות, מעגלים מודפסים, הרכבה וכדומה).

גם הכישורים האינטלקטואלים הנדרשים מפועל ייצור המפעיל מרכז עיבוד ממוחשב, עולים, עשרת מונים, על אילו הנדרשים מ"טלר" בבנק.

למרות כל אלה, התעשיה המסורתית סובלת מתהליך שלילי המזין את עצמו, של מיצוב נמוך, חוסר חמור בבעלי מקצוע, ביקוש נמוך ללימוד המקצועות הרלוונטיים, ביקוש נמוך של מהנדסים להצטרף אליה ולכן יעילות נמוכה וכושר תחרות בהתאם. כתוצאה מכך, מתקיימת זליגה של ייצור למזרח הרחוק ולמדינות נוספות, גם במקרים בהם "אובייקטיבית", אין לכך הצדקה והדבר אינו מתחייב כלכלית.

אני מציע, לעצור רגע ולבחון את העניין מזווית אחרת: האם העברת הייצור לסין היא אכן הדרך המרכזית להשגת יתרון תחרותי?

עוד לפני מהלך כזה,  כדאי להסתכל על המוצר שלנו ולחשוב: כיצד ניתן לשפר את תכונותיו ובמקביל להפחית עלויות? כיצד נהפוך אותו למוצר 'אופטימלי'?

מתן דגש בזמן הפיתוח, על "הנדסת ערך" - אופטימיזציה ופישוט המוצר ותהליכי הייצור - עשוי, במקרים רבים, להשיג את יעדי ההוזלה האתגריים ולתרום משמעותית להצלחת המוצר והחברה. כך יש לשאוף למינימום חלקים, חלקים פשוטים, מקסימום חלקי "מדף" מוכחים, מינימום רגישות לדיוקי ייצור, מינימום צורך בכיוונון,  מינימום תנועות מבוקרות, מבנה מודולארי עם ממשקים פשוטים ועוד. מעבר להוזלת עלויות, שיפורים אלה יתרמו גם להוזלת הלוגיסטיקה הנדרשת לייצור ולתמיכה בו לאחר מכירתו, לצמצום משאבי ניהול, ובעיקר - לאיכות המוצר ולאמינותו, ובשפת הרחוב, "יותר טוב ויותר זול"– רצפט יעיל לניצחון בתחרות.

 

בחלק ניכר מתעשיות ה"היי-טק", עלות המכר מהווה כשליש בלבד ממחיר המכירה להשגת "נקודת האיזון" ברמת החברה. לפיכך, העברת הייצור למזרח, אמנם מוזילה את ה"שליש" אולם מייקרת את ה"שני שליש" האחרים בהם כרוכה פעילות החברה: מחקר, פיתוח, תכנון, תמיכה, תפעול, שיווק, מכירות, אבטחת איכות, זמן אינסופי של אנשי פיתוח "על הקו ישראל-סין", וכו',  ולמעשה - שכרו יוצא בהפסדו.

בהעתקת הייצור לסין ולארצות אחרות, אנחנו אמנם עשויים לחסוך בכמה עשרות אחוזים מעלות המכר  אבל מייקרים ומסבכים את 2/3 הנותרים, ויכול להיות שבסופו של דבר ברמת החברה, העלנו את העלויות ופגענו ברווחיות. אני חושש שזו תוצאה של קבלת החלטות שבה אנשי הרכש הינם דומיננטיים מדי.

ישנם מוצרים שבהם רוב מרכיבי העלות הינם תוצאה של 'מחירים עולמיים' ואילו עלות העבודה הישירה זניחה. העברת הייצור למזרח להפחתת העלות הישירה מעלה בסופו של דבר את העלות הכוללת.

לדוגמא, בריהוט גן של 'כתר פלסטיק' חומר הגלם מהווה מעל 70% של העלות הישירה; זמן המכונה (בעיקר ההון) מעל 10% מהעלות הישירה; התבנית כ- 7% מהעלות הישירה; וההובלה והאריזה כ- 5% מהעלות הישירה- כל אלו במחירים 'עולמיים'.  העבודה הישירה מהווה פחות מאחוז אחד מהעלות הישירה, ולכן, זה לא משנה אם היא מתבצעת בישראל בעלות של עשרה דולר לשעה או בסין בעלות 'אפס'. להיפך. עבור השוק האירופאי למשל, המשלוח מישראל הרבה יותר זול מהמשלוח מסין ולכן לישראל יתרון תחרותי מול המפעל בסין מבחינת המשלוח.

לסיכום, אני ממליץ להפוך את החשיבה על אופטימיזציה ופישוט מוצרים ותהליכים לחלק משמעותי מתרבות הפיתוח בישראל ובכך לתרום, בו זמנית, הן לאיכות המוצרים, הן להוזלתם והן לשגשוג התעשיה המקומית – מעין  WIN-SITUATION-WIN-WIN.