הנדסה יצירתית

האם ניתן ללמוד יצירתיות בהנדסה?

כולנו מעריכים מאוד יצירתיות. 

היצירתיות יכולה לבוא בהרבה מאוד צורות, וישנם תחומים רבים בהם היצירתיות היא לב העניין, כגון: מוזיקה, פיסול, ציור, ריקוד ועוד. תחומים נוספים בהם יצירתיות מבדלת אותך לפסגה (אבל היא אינה חובה) הם תחומי האדריכלות, עיצוב וכדומה. כמובן שיצירתיות היא גם גורם דוחף ומקדם בכל מקצוע, אבל מכיוון שאנחנו כאן בענייני הנדסה, אז כן, גם בהנדסה יש המון יצירתיות.

כאשר אנחנו עוסקים בתחומי האומנות הקלאסיים: נגינה, ציור, ריקוד, פיסול, ברור לנו שעל מנת שזה יהיה המקצוע שלך (ולא תחביב) אתה חייב להביא עמך יצירתיות. היצירתיות הזו היא אותה "מתת אל" שיש כאלו שהתברכו בה, וכאלו שלא. אף אחד לא בא ללמד אותך "איך להיות יצירתי באומנות", אלא מלמדים אותך "איך להוציא את האומן שבך".

לעומת זאת ניתן לראות בתחומים שונים כדוגמת הנדסה וניהול, אף באקדמיה, קורסים אשר מלמדים אותך "יצירתיות בשיווק", "שיטות ליצירתיות בהנדסה" ועוד. נשאלת השאלה, מה ההבדל בין יצירתיות זו, אשר אנחנו באים ללמד, לבין סוגי יצירתיות אחרות, אשר אנחנו מקבלים בתור משהו אשר ניתן לטפח, אך לא ליצור?


את התשובה הראשונה לשאלה זו, נקבל מהרבה מהנדסים, אשר טוענים שלא ניתן ללמד יצירתיות הנדסית, גם זו "מתת אל", ולכן או ש"יש לך את זה" או ש"אין לך את זה". מהנדסים אלו יעידו כמובן שהם ניחנו ביצירתיות, ולכן ברור להם שלא ניתן ללמד זאת.

בתור תשובה שנייה, נבוא ונציג גישה שונה, גישה שתימנע מויכוח עם נותני התשובה הראשונה, אלא תציג נקודת מבט שונה.

השאלה שאמורים להתחיל ממנה היא: מה זו יצירתיות?  אבל למלכודת הזו לא ניפול כאן, אלא נשאל: למה משמשת יצירתיות בהנדסה?

יצירתיות בהנדסה משמשת לפיתרון בעיות.


ניתן לראות את תהליך התכנון ההנדסי בתור סדרה של בעיות שיש לפתור אותן. גם כשאני ניגש לתכנן מוצר דומה לכזה שקיים, כגון מריצה, אני עדיין צריך לפתור בעיות: מהי הצורה? איך המריצה תתנייד? ועוד. רוב הבעיות הן בעיות פשוטות – כי כבר פתרו אותן קודם לכן, והפיתרון זמין וידוע. יש למהנדס מאגר של שימושים ברורים הן של חלקים שונים (כגון גלגלים, מייסבים, קורות)  והן של מנגנונים (כגון עיקרון המנוף, גל ארכובה וטלטל, מסבכים). גם אם הפתרון הנדרש הוא לא מיידי, בעבודה מסודרת ניתן למצוא מנגנונים דומים מספיק אשר רק צריך לשנות את הגודל שלהם או שינויים מסוימים בצורה.

היצירתיות בהנדסה מגיעה בשתי צורות עיקריות: כאשר אין מנגנון קיים העומד לפתרון הבעיה שלי, או כאשר אני מוצא פתרון אחר, שונה מהפיתרון המקובל, ועושה אותו בצורה טובה יותר (בפרמטרים של מחיר, אמינות, יעילות). מהנדס טוב, לדעתי, הוא מהנדס שמכיר טוב את הפתרונות הקיימים, אך בכל פעם כשהוא פונה להשתמש בהם הוא שואל את השאלה "האם זה הפתרון האופטימאלי עבור הבעיה שלי?" ויש לו את היכולת לתת פתרונות חדשים.

אז איך המהנדס מביא פתרון הנדסי יצירתי? רוב המהנדסים שאני מכיר פשוט "רואים את הפתרון", "זה מרגיש להם נכון", "זה פשוט קפץ להם בראש" והסברים דומים. זו יצירתיות מהסוג שאנחנו פוגשים באומנות ! אז איך ניתן ללמד יצירתיות זו??

אם נציג את השאלה בצורה אחרת, "איך אני מלמד מהנדסים לפתור בעיות הנדסיות" אז אני נמצא במקום טוב יותר, אני עדיין מצפה לתהליך יצירתי בדרך, אך הדגש הוא על התוצאה – פתרון הנדסי, ולא על היצירתיות.

לכן כאשר אנחנו פוגשים שיטות המלמדות "יצירתיות בהנדסה", אנחנו בפועל פוגשים שיטות לפתרון בעיות הנדסיות, ועם הגדרה כזו אנחנו יכולים לקבל אוזן קשבת גם מ"מהנדסים יצירתיים".

ניקח לדוגמה את שיטת TRIZ. מפתח השיטה, גנריך אלטשולר, ניתח פטנטים רבים, והצליח להגדיר את החידוש ההמצאתי תחת כמה קטגוריות מרכזיות (כגון: איחוד, חלוקה, שינוי גודל). הוא ראה כי כמעט כל המצאה ניתן להמשיך ולקטלג לפי אותה רשימה שהוא מצא. בשלב הבא הוא פיתח תהליך, העוזר להגדיר נכון את הבעיה העומדת בפניך, ואז היא מפנה אותך למספר מצומצם של קטגוריות אשר מתאימות לפתרון הבעיה הניצבת בפניך. מה שנשאר למהנדס הוא למצוא איך יישום הדרך המוצעת פותר את הבעיה.

נקודת המפתח היא שהשיטה מכוונת אותך לשימוש בכלי מסוים כדי לפתור את הבעיה, אך עליך עדיין להשתמש בו. מהנדסים עם "יצירתיות ממוצעת", יצליחו לפתור פעמים רבות את הבעיה בעזרת המיקוד שהשיטה נותנת, אך עדיין יש מקרים שבהם נדרשת "יצירתיות אמיתית" כדי להצליח לפתור את הבעיה.

לכן, ניתן ללמד איך לפתור בעיות הנדסיות. התהליך אינו מושלם אבל הוא מאפשר לרובנו לפתור בעיות אשר ללא מיקוד מתאים לא היינו פותרים. בנוסף, תהליך הפתרון מפתח את היצירתיות הבסיסית הנמצאת אצל כל אחד מאיתנו.

גם המהנדסים היצירתיים מאוד, יכולים להרוויח מהשיטות כי השיטות הן עוד כלים בארגז העומד לרשותם. הן יכולות לעזור ולמקד את החשיבה לסוגי פתרונות מתאימים, לקצר את הדרך בהרבה מקרים, וכמובן, שימוש בשיטה כזו לא פוגם בגודל ההישג של הפתרון המתקבל בסופו של התהליך.