הפחתת תקציב הבטחון: יש דרך

כך נחסוך מילארדי שקלים בשנה - "דעות"- ד"ר אמיר זיו-אב בעיתון גלובס

אנו מעריכים את אנשי צבא הקבע בצה"ל, שמגויסים לבטחוננו ולקיומנו הפיסי, ובמיוחד מג"דים ומח"טים, ומקביליהם באויר רבים. אלא ש- 80% מאנשי הקבע אינם "מג"ד ומח"ט". 
פרישה לגמלאות של 80 מאנשי הקבע,שאינם לוחמים, 20 שנה לפני מקביליהם בשוק האזרחי, מגדילה מאד את תקציב הגמלאות, ובנוסף, "דחיסת" הקריירות שלהם לתקופה קצרה, גורמת ל"ריצה" מהירה מידי בין תפקידים, לעליה מהירה מידי בסולם הדרגות, ולהגדלת מספר הפורשים בדרגות גבוהות, בפנסיות יקרות בהתאם. לדוגמא, אם קצין חייל ראשי בדרגת תא"ל משמש בתפקידו שנתיים וחצי, במקום חמש, ופורש לגמלאות לפני גיל 50, הצבא מקדם האל"מ ל-תא"ל, ובעת שיפרוש לגמלאות, יקבל פנסיה של תא"ל.
תופעה זו גורמת לאיבוד ידע, לאי התמקצעות ולאי עקביות גבוהים בהתנהלות משימות ופרויקטים, שמשמעותם,הפסד כמה מיליארדי שקלים לשנה.
אפשר להבין מדוע הגיל המתאים לתפקיד מג"ד הינו תחילת שנות ה-30 שלו, ושמשך התפקיד אמור להיות שנתיים וחצי. הגיל למח"ט הינו סוף שנות ה-30 שלו, ומשך התפקיד אמור להיות שלוש וחצי שנים, כי אלה תפקידים שוחקים העוסקים בחיי אדם ומחייבים 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
אבל אין סיבה שראש ענף מקצועי (הנדסה, משפטים וכו') בדרגת סא"ל כשל מג"ד, או ראש מחלקה בדרגת אל"מ כשל מח"ט, לא ימשיכו בתפקיד עד תקופות כפולות מהיום.
 
גם אם גיל הפרישה המתאים למג"ד ולמח"ט הוא אמצע שנות ה-40, אין סיבה שראשי ענפים והמחלקות בעלי אותן דרגות, יפרשו לפני גיל 60-67, כמו גיל הפרישה של מקביליהם ברפא"ל, למשל, 67. עבודתו של סא"ל, ראש ענף טכנולוגי, ואל"מ, ראש מחלקה טכנולוגית בצה"ל, דומה לעבודתם ראשי תחום ושטח ברפא"ל, הרבה יותר מאשר לעבודתם של סא"ל מג"ד או אל"מ מח"ט.

אמנם ראשת אכ"א הקודמת, האלופה אורנה ברביבאי, הצדיקה את היציאה לגמלאות בגיל 45, "בהיותו של צה"ל ארגון דינמי המחייב התחדשות", אך מדוע ראש תחום העוסק בפיתוח כיפת ברזל ברפא"ל, פורש  בגיל 67 ואילו וסא"ל העומד מולו בצה"ל, בגיל 45? הרי מלאכת הפיתוח ברפא"ל מחייבת דינמיות וחדשנות כמו מלאכת ההטמעה וההפעלה בצה"ל.
 
הנוהג שרס"רים מקצועיים בעלי ידע וניסיון חיוניים, נאלצים לפרוש 20 שנה לפני עמיתיהם בשוק האזרחי, פוגע גם בצה"ל וגם בכבודם האישי והמקצועי. מחיר השגיאות הנעשות בתהליך החלפת אנשים טובים ומנוסים בחסרי ניסיון, הינו עצום.
 
גם הגישה בה רס"ן שאינו מקודם לסא"ל עד גיל 37, מופרש מהמערכת, מוטעית ומעליבה. רס"ן המבצע את תפקידו היטב, "שווה" יותר מסא"ל שאינו כזה, וזה מכובד לשמש כראש מדור מקצועי,"מרכז ידע", בדרגת רס"ן, גם בגיל 55-60.  
הקידום בסולם הדרגות הפך ל"חזות הכל" וההתמקדות במעמד היא חסרת פרופורציה ביחס לעבודה עצמה.
 
יש ליצור הפרדה ברורה בין מסלולי הקידום לגיל הפרישה של מיעוט המפקדים במערך הלוחם (שמידי פעם מבצעים "תפקידי עורף" מקצועיים), לבין עמיתיהם בעורף שהם הרוב. מסלולי הקידום וגיל הפרישה של הלוחמים יישארו במתכונת הנוכחית, בעוד של הלא-לוחמים, יושוו למגזר האזרחי. כך יקטן קצב הגידול בתקציב הפנסיות, יפחתו אחוזי הדרגות הגבוהות ועלותן, יישמר הידע המקצועי, דברים שיתרמו לתקציב הביטחון שווי ערך של כמה מיליארדי שקלים בשנה.