"כמעיין המתגבר" - 10 עצות ליזמים בנפש

מאת עומר עבדת – מהנדס מכונות ומפתח מוצרים ב"זיו-אב הנדסה"


כשהייתי בן 15 לערך אחי ואני התמרדנו כנגד הבישולים של אמא שלנו. כנראה שהייתה לה תקופה לחוצה באותם ימים ולכן לרוב בישלה את אותם דברים, קלים ומהירים להכנה, שוב ושוב. לנו התחיל להיות משעמם בפה ודרשנו אוכל מגוון יותר. בהברקה של רגע אמא "המציאה שיטה" והכריזה שמעתה כל יום חמישי מישהו מהילדים ידאג לבשל את ארוחת הערב וכך לא יהיו יותר תלונות. אחי הקטן היה עוד קטן מידי באותו זמן ונטש את הרעיון די מהר, אחי האמצעי עדיין היה בתקופה בה הוא אוכל רק פיצה ופסטה ולכן זה כל מה שהוא בישל. זה אומנם לא היה מגוון אבל הוא התמקצע בזה והגיע לרמה שלא תבייש אף שף איטלקי. לעומת זאת אני כבר הייתי בגיל המתאים ולקחתי את הרעיון ברצינות, פתחתי ספרי בישול והתחלתי להתנסות. אחרי שנים-שלושה ניסיונות מוצלחים כבר עברתי למתכונים המסובכים והמעניינים ביותר. הרמה הקולינרית בבית התחילה לעלות ואני התחלתי לבשל גם בימים אחרים ולתקופה קצרה אני הייתי אחראי בבית על החידושים בתחום הקולינרי. אחרי שאחיי קצת גדלו גם הם הצטרפו לתחום החידושים במטבח. אמנם הרעיון המקורי היה של אמי אך בעקבות ההשקעה של אחיי ושלי במטבח, גם אמי התחילה להעלות את רמת הבישולים שלה. בהמשך הצטרף גם אבי.

מתוך זה למדתי שני דברים חשובים- הראשון הוא כמובן לבשל, השני הוא שלפעמים ניתן לשנות נורמות של ארגון מלמטה.

יזם הוא אדם שקורא תיגר על הסטאטוס קוו ומביא לעולם ערך חדש תוך נטילת סיכונים. כולנו מכירים את הסיפורים של היזמים שהקימו חברה מאפס ושינו את העולם, או לכל הפחות התעשרו כקורח. חלום כזה בהחלט קורץ לרבים מאיתנו אבל צריך לזכור שכדי להגיע למעמד כזה צריך לקחת סיכונים רבים, ולהיות במצב של חוסר ודאות במשך זמן רב. וגם אז לא בטוח שנצליח להגשים את החלום שכן רבים מהמיזמים נכשלים. רובנו נרתעים מהסיכון ובוחרים להישאר לעבוד כשכירים בחברה מבוססת; אבל היותנו שכירים לא אומר שאיננו יכולים להיות יזמים.

באנגלית יזם נקרא entrepreneur. בשנים האחרונות התפתח המושג intrepreneur שמשמעו יזם תוך (in) אירגוני. בעברית אני קורא לזה יזמ"ר – יזם מערכתי, כלומר שמגיע מתוך המערכת ויוזם למען המערכת. אז בעצם מה זה אומר להיות יזמ"ר? כמו ליזם רגיל גם ליזמ"ר יש רעיון שמשנה את הסטאטוס קוו והוא מוכן לקדם את הרעיון תוך נטילת סיכונים. כמו היזם, כך גם היזמ"ר הוא בעל חשיבה יצירתית שיוצא מגבולות הגיזרה ש"נקבעו" לו, אך במקרה של היזמ"ר הוא לא עושה זאת כדי להמציא מערכת חדשה אלא על מנת לשפר את המערכת הקיימת ולהפחית את הסיכונים שעומדים בפניה ע"י התייעלות וחדשנות.

בעוד היזם הרגיל נאלץ להתמודד עם הבדיחה על איך יוצרים הון קטן בישראל (מתחילים מהון גדול),  היזמ"ר צריך להתמודד עם משפטים כמו "אבל ככה תמיד עשינו" או "אם זה עובד אל תיגע" ובמובן מסויים זה יותר קשה. הקרב האמיתי של האירגונים הוא לא מול המתחרים, הקרב האמיתי הוא מול עצמם, נגד הבירוקרטיה, נגד הנהלים ונגד המורכבות שמונעים מהארגונים להתחדש ולהתייעל. רק אנשי הארגון יכולים להילחם בקרב הזה ולנצח בו.

אבל כמו בכל קרב גם כאן נופלים חללים. קחו לדוגמה את ד"ר פוג'יו מסואוקה. מסואוקה עבד בחברת טושיבה ופיתח עבורם את זיכרון הפלאש. מנהליו לא השתכנעו בנחיצות הרעיון והורו לו לחזור לעבוד על דברים אחרים. מסואוקה, שהאמין בהמצאה החדשה שלו, המשיך לפתח את הרעיון בזמנו החופשי ואף רשם על זה פטנט. ב-1988 יצאה 'אינטל' עם מוצר מסחרי ראשון שהיה מבוסס על זיכרון הפלאש של מסואוקה, וזכתה להצלחה אדירה. מסואוקה לעומת זאת הפך לאישיות בלתי-רצויה ב'טושיבה'. התרבות היפנית מעריכה מאוד עבודה קבוצתית וקבלת מרות של בכירים, והעצמאות של מסואוקה לא זכתה לאהדה רבה ועל כן הועבר לתפקיד צדדי שמנע ממנו להמשיך לחקור ולפתח מוצרים.

אז למה בכל זאת להיות יזמ"ר? ראשית, יכול להיות שזה בוער לכם בעצמות ואין לכם ברירה אחרת, אתם חייבים לעשות שינויים במערכת. אבל אם זה המצב, כנראה שאני מתפרץ לדלת פתוחה. בשביל הסיבה השניה צריך לדבר על פירמידת הצרכים של מאסלו. הפסיכולוג אברהם מאסלו חקר את הגורמים למוטיבציה בבני אדם ופיתח  תאוריה על היררכיה של צרכים, אשר מאורגנים בפירמידה על-פי סדר החשיבות: פיזיולוגיה, ביטחון, שייכות, כבוד והערכה, ולבסוף- מימוש עצמי. כאשר רמה מסוימת של צורך מסופקת, האדם פונה להגשמת הרמה הגבוהה הבאה במעלה. להיות יזמ"ר מצליח יכול בקלות לספק לכם את שני הצרכים העליונים אשר ע"פ מאסלו רבים מהאנשים אינם מצליחים להגיע אליהם.

יוצאים אל הדרך?
עשר עצות ליזמ"ר המתחיל:


1. לדעת שתמיד אפשר לעשות דברים אחרת.
2. תהיו מוכנים לצאת מאזור הנוחות שלכם ולהתחיל להתאמץ.
3. Like a boss- לשים את עצמכם בנעליו של הבוס ולחשוב מה יכול לקדם את הארגון קדימה. נסו לחשוב על דרך אחרת לשווק את החברה, שיפור למוצר או אפילו על שיטת ניהול חדשה. למשל- שבתאי בריל שיזם את הרעיון לבנות מזל"ט עם מערכות מודיעין, שמשדרות בזמן אמת את המידע לקרקע - ואין צורך להכביר במילים על חשיבות ההמצאה הזו.
4. ידע זה כוח- אם תהיו מומחים בתחום מסוים יהיו לכם את הכלים להמציא שיטות חדשות באותו תחום. מעבר לכך, אתם תהיו האנשים שנמצאים בחזית ויודעים הכי טוב מה צריך לשפר. למשל יוסי פנו- עובד ישקר אשר עבר כמעט כל תחום עשייה במפעל והבין היטב את הבעיות של סכינים לעיבוד מתכת. פנו פיתח גרסה חדשה של סכין גידוע אשר הציב את ישקר כמעצמה עולמית לכלי חיתוך המיועדים לתעשיית העיבוד השבבי.
5. Never say never- לא לפחד להעלות רעיונות ויוזמות ולא להתייאש לאחר שאמרו לכם לא. למשל קן קוטאראג'י, עובד זוטר בסוני שהמציא את הסוני-פלייסטיישן ונאלץ להתמודד עם הרבה מנהלים שלא אהבו את הרעיון, עד שמצא את האחד שכן - והשאר, היסטוריה.
6. להתחיל בקטן- בשלב הראשון, למצוא דרך לעשות את השינוי במינימום עלות כספית ובהיקף קטן. זה ימנע ממערכת החיסון של הארגון לתקוף את היוזמה. לאחר שזה יצליח יהיה יותר קל לשכנע אנשים נוספים ברעיון ותגיע השקעה גדולה יותר. ובאותו עניין עדיף שתבקשו עצה לפני שאתם מבקשים משאבים.
7. להיות מוכנים להשקיע מזמנכם החופשי על מנת לקדם את הרעיון. לפחות בהתחלה. חברת גוגל ידועה ב20% זמן חופשי שהם נותנים לעובדים שלהם כדי שיפתחו רעיונות אישים ללא קשר למשימות שהוטלו עליהם. במסגרת זו פותח הGmail-. אבל רוב הארגונים בעולם אינם יכולים להרשות לעצמם לוותר על חמישית מזמן העבודה של העובדים כדי שיפתחו רעיונות חדשים שבכלל לא בטוח שיביאו תועלת לאירגון. ועל כן, לפחות בהתחלה יש צורך לקדם את הרעיון על חשבונכם.
8. אף פעם לא להגיד "זו לא העבודה שלי".
9. לחלוק קרדיט עם העמיתים השותפים ליוזמה. זה יגדיל את הסיכוי שלה להצליח.
10. בד"כ יותר קל לבקש סליחה מלבקש רשות.