למה? כובע!

פיתוח החשיבה ושיפור תהליכי קבלת ההחלטות בקבוצה

 על פי "ששת הכובעים של דה-בונו"

אתם עולים לרכב, אוחזים בהגה ונמצאים בדרכם לעוד נסיעה שגרתית. אט אט שוקעים במחשבותיכם, כשלפתע ממש בלי לשים לב- אתם מגלים שהגעתם אל היעד! מיד אתם תוהים בפליאה איך קרה הדבר, על אף שסביר להניח שזוהי לא הפעם הראשונה שנתקלתם בחוויה שכזו (גם אם בסיטואציות שונות). בעוד אפשרתם לעצמכם להיסחף אחר התהיות למיניהן, הצלחתם לבצע פעולות חשובות ולקבל החלטות גם בלי למקד בהן את מלוא תשומת הלב- ידעתם לעמוד ברמזור כשצריך, להתאים את עצמכם לקצב התנועה בכביש ואף אולי לאפשר לנהג אחר לעקוף.

רוב הפעולות וההחלטות אותן אנו מקבלים בחיי היום-יום מתבצעות על מצב "אוטומט". חשיבת הפרט מאורגנת בדפוסים קבועים ואנחנו פועלים מתוך "עצלנות קוגניטיבית". הדפוסים הללו הם בעצם הרגלים המסייעים לנו להתנהל בחיי היום יום ולהשקיע את המשאבים המחשבתיים במקומות בהם אנחנו בוחרים להתעמק - ובסה"כ חיוניים עבורנו.

עם זאת, הרגלי החשיבה האוטומטיים לעיתים מובילים אותנו לקיבעון מחשבתי וחוסמים את היצירתיות שבנו, וכן לאור הסברים של תיאוריות פסיכולוגיות כאלה ואחרות- הם מובילים אותנו לרצות להישאר "נאמנים לעצמנו", ובכך לתמוך בתשובה או החלטה שמסרנו באופן אוטומטי, ולאו דווקא באפשרות בה היינו בוחרים במידה ובאמת היינו נותנים את הדעת בעניין.

בשל בעייתיות זו, הגה הסופר, הממציא והיועץ אדוארד דה בונו  את המושג "חשיבה רוחבית" (בלועזית חשיבה לטראלית). מטרתה של חשיבה זו היא להביט בפרספקטיבה שונה על הדברים. היא מפתיעה, אינה כפופה למוסכמות, וחשוב מכל היא מיומנות נרכשת עבור כל אחד ואחד.

על בסיס מושג ה"חשיבה הרוחבית" בונו ביסס את טכניקת "ששת הכובעים".
על פי שיטה זו, משתתפי הדיון מבצעים מעין "משחק תפקידים" בהתאם לכובע שעליהם לחבוש. את הכובעים מחליפים המשתתפים במהלך הדיון על מנת להציג רעיונות חדשים וכיווני חשיבה מגוונים.

חלוקת הכובעים על פי בונו:

הכובע הלבן– כובע זה הוא ייצוג של האינפורמציה והמידע. חשיבה זו הנה חשיבה ניטרלית, אובייקטיבית ואינפורמטיבית. על בסיס שיטה זו יש להציג את הידע הקיים ברשותנו וכן את הידע החסר, להתבסס על עובדות ונתונים, וחיפוש אחר פתרונות ריאליים ושקולים. זהו השלב בו מומלץ גם לבחון את אמיתות המידע שברשותנו והוא מאפשר "מבט על" לגבי האינפורמציה הקיימת.

הכובע האדום-  כובע זה הוא מבע הרגש, התחושה והאינטואיציה. על אף שבדרך כלל לא נהוג לומר בריש גלי כי הסיבה שבחרנו כך ולא אחרת היא רק "תחושה", אין להתעלם מהיות הרגשות מרכיב חשוב בקבלת ההחלטות. כובע זה מסייע לנו בהעלאת המודעות כלפי תחושותינו כלפי הנושא הנדון. חשוב לתת לכל תחושה שעולה לבוא לידי ביטוי ולכבד את הנאמר ללא שיפוטיות וביקורת.

הכובע השחור- כשם הצבע, כובע זה הוא מבשר השחורות. חובש כובע זה מהווה מעין "פרקליט שטן" ועליו להציג חשיבה ביקורתית ואת ה"שאלות הקשות" – האם הדבר נחוץ? האם יצליח?. תפקידו של הדובר להיות סקפטי ולהעלות את כל הנקודות השליליות הטמונות בכל טיעון או החלטה. עליו להצביע על טעויות אפשריות ומדוע כדאי לבטל את ההצעה שהועלתה. הדובר בעל הכובע השחור צריך להיות מנומק ולבסס את טענותיו ולתרגם בהמשך את הדברים להחלטות ולמעשים (לא ביקורת לשם ביקורת). דה בונו ראה את הכובע השחור כשימושי ביותר על אף שרבים נוטים להיסחף בשלב זה לשיפוטיות יתר.

הכובע הצהוב- כובע זה מייצג את ההיבט האופטימי והחיובי. חובשי הכובע יתורו אחר נקודות חוזק, יתרונות ו"פלוסים" שקיימים בהצעות המועלות. גישה זו מחפשת את ההזדמנות הקיימת בכל הצעה ואת תרומת הרעיון. כובע זה נחשב קשה יותר ליישום כיוון שנטייתו הטבעית של האדם היא תחילה לחפש אחר הפגמים והחריגות שבכל רעיון, לכן יש לתת זמן מספיק לחובש הכובע לגבש ולהאיר בחיוב את הנאמר.

הכובע הירוק-
כובע זה הוא ביטוי של היצירתיות והדמיון- חובשי הכובע יחפשו אחר חלופות מעניינות ורעיונות חדשים, ואחר פתרונות אלטרנטיביים ולא קונבנציונאליים. הרעיון של כובע זה הוא להוביל לצמיחה ולסקור כיווני חשיבה נוספים וחופשיים. כמו כן, כשהדיון נעצר ולא מתקדם- זה המקום של הכובע הירוק לנתב אותו מחדש.

הכובע הכחול- כובע המייצג שליטה, רגיעה וארגון מחשבתי. כובע זה בוחן את "תהליך החשיבה". חובשי כובע זה ינסו לגבש מסקנות, לנסח שאלות, לאכוף משמעויות ולסכם את הדברים. כובע זה בוחן בכל שלב "לאן הגענו?" ו "מה הצעד הבא". משמש מעין "מבוגר אחראי" שדואג לסדר ולארגון האינפורמציה שהועלתה.

לסיכום, (המתבצע בתפקיד "הכובע הכחול"), שיטה זו של בונו היא חשובה וחיונית ליישום בכל ארגון וישיבה קבוצתית. טכניקה זו מאפשרת לכל המשתתפים בדיון לחשוב חשיבה רוחבית מקבילה, כשעל ידי החלפת הכובעים כל משתתף מבין את עצמו, וכמובן איש את רעהו, בצורה נהירה יותר. דבר זה עשוי להוביל להקטנת הסיכוי בקבלת החלטה שגויה ומוטעית ולהוביל לדיון פורה ולפתרונות מוצלחים וטובים יותר.