מחשבות על תעשייה

שיחה אישית עם ד"ר אמיר זיו אב, מתוך עיתון "תעשיות"

מה הופך מוצר למוצר מצליח לאורך שנים? מדוע נדידת התעשייה לסין מנוונת את התעשייה הישראלית ומהם תהליכי אופטימיזציה בתעשייה? שיחה אישית עם ד"ר אמיר זיו אב, מתוך עיתון "תעשיות".

ד"ר אמיר זיו אב מייסד ובעלים של חברת זיו אב טכנולוגיות, מומחה לאסטרטגיה טכנולוגית, ולשעבר המדען הראשי של משרד התחבורה, המתמחה גם בנושאים של אופטימיזציה טכנולוגית, גיבש קונספטים אופטימליים והנסת ערך לפישוט מוצרים ולהורדת עלויות אומר ש – "כולנו הפכנו להיות 'שוקה', אותו סוכן ביטוח מהפרסומת. מדינה של מתווכים ולא מדינה שמייצרת משאבים. זו בעיני המלחמה העיקרית שלנו".


ההגדרה של תעשיית 'לאו טק' היא שגויה

זיו אב מאוד מתנגד להגדרת התעשייה המסורתית כתעשיית כתעשיית 'לאו טק' בשונה מתעשיית ה'היי טק'. יש תעשייה מסורתית ויש תעשיית היי טק והן הרבה יותר משולבות ממה שחושבים. אם ניקח מוצרים של חברות כמו קודאק, HP, אינדיגו או אורבוטק שנחשבים מוצרי היי טק ונבחן אותם, נראה שיותר מ- 95% מעלות המכר שלהם (עלות הייצור הישירה) הינה פרי של התעשייה המסורתית (עיבוד שבבי, מבנאות, הרכבה וכדומה); "חלק מהמוצרים המסורתיים שנראים פשוטים לכאורה בעצם מבוססים על טכנולוגיה גבוהה כמו מוצרי 'כתר פלסטיק' מוצרי 'פלסאון' או כלי החיתוך של 'ישכר'. הכיסא של 'כתר פלסטיק' מתחרה בעולם ובהצלחה כבר 30 שנה הודות לשילוב אופטימלי של חומרי גלם, תבניות, מכונות הזרקה, יעילות אריזה לשינוע אחסון- וכל אלו הן למעשה תוצר של טכנולוגיית על. "כבר בשנות ה-90 מפעלי הייצור של 'ישכר' היו אוטומטים לחלוטים- כאשר מצד אחד נכנסים חומרי גלם ובצד שני בתהליך הכולל רובוטים ומחסן אוטומטי יוצאים מן המפעל מוצרים ארוזים היישר אל היעד; המחשבה שבהיי טק יש 'המון' ידע לעומת התעשייה המסורתית גם הוא פשוט לא נכון", הוא אומר כמעט בכעס. "מה זה ידע? אם אני מסתכל על החברה הממשלתית 'עשות אשקלון' שאני חבר דירקטוריון שלה, הנחשבת לתעשייה מסרותית ומייצרת מערכות תעופתיות  קריטיות ל'בואינג' ו'אייר בס' ו'רולס רויס', אני רואה /כמות הידע הטכנולוגי הצבור בה עולה על הרבה חברות היי טק שיושבות ברעננה או הרצליה ועוסקות באלגוריתמיקה ואפליקציות לאייפון".


אז למה לדעתך זה היחס?

"אולי כי זה מאוד ישראלי" הוא מחייך בעצב. "התפיסה אצלנו שצריך פחות אי.קיו.לעבודה על מכונה גדולה של עיבוד שבבי לעומת למשל עבודה כטלר בבנק. אבל, אם בוחנים את הדברים רואים שכמות הידע והחוכמה הנדרשים ממסגר היא הרבה יותר משל טלר בבנק, אבל זה יהיה מוערך יותר, יתוגמל טוב יותר ורוב האנשים יעדיפו את הבנק כמקצוע מאשר את מקצוע המסגר. אולי זו אחת הבעיות שלנו- בכל הנוגע לתגמול- המיצוב החברתי. אני חושב שבמידה רבה היחס בחברה שלנו למקצועות האלו הוא המפתח".


מה דעתך על הנדידה של ייצור למזרח הרחוק?

"אני חושב שניתן להאט את התופעה כי בחלק מן המקרים זה לא מתחייב כלכלית וזה כמובן גם מנוון את התעשייה בארץ. אם מסתכלים על חברות דוגמת חברות ההיי טק שהזכרנו, על מנת להגיע לנקודת האיזון הכלכלית, עלות המכר מהווה כשליש ממחיר המכירה. כלומר 2/3 מפעילות החברה כרוכה במחקר, פיתוח, תכנון, תמיכה, תפעול, שיווק, מכירות, כספים וכדומה, כאשר אנחנו מעבירים את הייצור לסין ולארצות אחרות, אנחנו אמנם עשויים לחסוך בכמה עשרות אחוזים מעלות המכר אבל מייקרים ומסבכים את 2/3 הנותרים ויוכל להיות שבסופו של דבר ברמת החברה, העלנו את העלויות ופגענו ברווחיות. "אני חושש שזו תוצאה של קבלת החלטות שבה אנשי הרכש היו דומיננטיים מדי. ישנם מוצרים שבהם רוב מרכיבי העלות הינם תוצאה של 'מחירים עולמיים' ואילו עלות העבודה הישירה זניחה. לדוגמא, בריהוט גן של 'כתר פלסטיק' חומר הגלם מהווה מעל 70% של העלות הישירה; זמן המכונה (ההון) מעל 10% מהעלות הישירה; התבנית כ- 7% מהעלות הישירה; ההובלה והאריזה כ- 5% מהעלות הישירה- כל אלו במחירים 'עולמיים'.  העבודה הישירה מהווה פחות מאחוז אחד מהעלות הישירה, ולכן, זה לא משנה אם היא מתבצעת בישראל בעלות של עשרה דולר לשעה או בסין בעלות 'אפס'. להיפך. עבור השוק האירופאי למשל, המשלוח מישראל הרבה יותר זול מהמשלוח מסין ולכן לישראל יתרון תחרותי מול המפעל בסין מבחינת המשלוח. וזו תעשייה מסורתית, אמנם עם טכנולוגיית על שיכולה להתחרות ויפה מאוד מתוך ישראל.


אז איך אפשר לייעל מוצר?

לשיטתו של זיו אב התייעלות של מוצר היא ברמת התכנון: להפחית את מספר החלקים, לפשט את החלקים, להקטין את הרגישות לדיוק ייצור, להגדיל את השימוש ברכיבי מדף קנויים, להגדיל את מידת הסטנדרטיזציה והמודולריות וכדומה. זיו אב טוען שיש עוד כעשרים-שלושים סעיפים שיכולים להוות יחד מעט רצפט לפישוט והוזלה של מוצרים כדי להגביר את כושר התחרותיות. מדובר בתחומים שחינוך טכנולוגי והדרכה ברמה הלאומית יכולים היו לשנות את פני המציאות. אני חושב שיש מה לעשות עם התעשייה המסורתית, ואפשר לשלב פה כוחות של משרד המדען הראשי של התמ"ת, התאחדות התעשיינים ואולי גם מכון הייצוא. אפשר, ובאופן משמעותי לייעל את התעשייה המסורתית, כך שתהיה הצדקה למפעלים והתחרות תגדל.


מה לדעתך המפתח להצלחה?

אופטימיזציה, היא לדבר זיו אב המפתח להצלחה, והוא מסביר את ההגדרה למה שמהווה את הבסיס לדוקטורט שכתב בנושא. "בשורה התחתונה מה שאנשים מחפשים במוצר כמו שאומרים בשפת הרחוב זה מקסימום מוצר פר כסף", הוא מחייך. "מקסימום המענה לאוסף הדרישות בהתייחס למשקל היחסי שיש לנו מן המוצר, וזאת מהות האופטימיזציה. הדרישות נחלקות לדרישות הלקוח ולדרישות של 'שרשרת הערך'. הוא מסביר: הדרישות ברמת הגנרית הן די דומות ממרבית המוצרים: ביצועים, יציבות, נוחיות, בטיחות, עיצוב, מיצוב, אורך חיים, אמינות, מחיר- אלה דרישות לקוח אופייניות. ההבדל הוא ביחס שמעניקים לכל אחד מן הפרמטרים האלו בכל מוצר. "לדוגמא מכונית פרושה עולה פי 3 מסובארו אימפרזה טורבו. למרות שהמכוניות דומות בתכונות הלקוח, (יציבות נוחיות וכו'), השוני העיקר מתבטא במיצוב; נשווה בין טיל, טרקטור, מעגל תנועה (כיכר) ועט בנוגע לדרישה לבטיחות. באשר לטיל מיותר לפרט (בטיחות חומרי נפץ ובטיחות מסלול). בטיחות הטרקטור מתמקדת ככלי רכב ומתקן הרמה. מעגל תנועה (כיכר) היבטים של בטיחות בדרכים. ועט, אם בוחנים את בטיחות הרכוש- עט שעלתה שקל בודד יכולה לקלק כיס של חולצה שעלתה 500 ₪ אם הדיו שלה נזל, ואילו הלחצן הקפיצי הוא כמו רוגטקה מול העין. מדובר על תכונות גנריות. מבחינת היצרן, מה שחשוב עורו היא שבשרשרת הערך, העלות תהיה נמוכה ככל הניתן, וכאן נכנסים המרכיבים של מיעוט חלקים, רגישות לדיוקים וכל אותם דברים שהזכרתי קודם. לכן, כשמדברים על מוצר בר תחרות מתכוונים למוצר שנותן את המענה המקסימלי- המיטבי, לאוסף הדרישות של הלקוח ממנו וזאת בהתייחס למשקל שהיצרנים מייחסים לכל דרישה- זו אופטימיזציה. מהניסיון שלי, לאורך למעלה משלושים שנה שבהם אני עוסק במתן פתרונות למוצרים בתחום ההנדסה והאלקטרו- מכניקה, למדתי שאין כאן תעשייה בוגרת בתחום המכני, כמו במערב אירופה, ארה"ב, יפן או קוריאה ויש הרבה מאוד מה לעשות, כשהאופטימיזציה היא המפתח". "הכוונה היא" ,  הוא ממשיך להסביר, "שצריך להעלות את האופטימיזציה של מוצרים כדי לשפר את יכולתם בתחרות והדבר אמור לעשות בשני כיוונים; שיפור ביצועים מבחינת המענה ללקוח, והורדת עלויות מבחינת היצרן". כל זה ברור לא?, זה ממש לא כך. זיו אב: "כל התכנון הוא הגורם הדומיננטי. לדעתי, כשיש בעיית אמינות עם מוצר כזה או אחר, ברוב המקרים זה לא בגלל עובד הייצור אלא בגלל תכנון לקוי ורגיל מידי. מוצר אופטימלי הוא כזה שמתוכנן היטב קודם כל ברמת הדרישות והקונספט שהן לדעתי האסטרטגיה ולאחר מכן ברמת התכנון המפורט- הטקטיקה, שלב הפרטים. הסיבה לכך היא שתהליך התכנון והפיתוח הינו תהליך אינטראקטיבי (עשייה ותיקון), אשר מטבעו מאופיין בכך שכמעט  ולא ניתן לתקן אסטרטגיה מוטעית באמצעות טקטיקות טובות. לעומת זאת, אם הקונספט והמפרט (אסטרטגיה) נכונים, ליקוים בתכנון המפורט (טקטיקה) אפשר לתקן תוך כדי תנועה ולהגיע למוצר אופטימלי". ואיך משיגים מוצר אופטימלי? "פשטות ורובוסטיות", היא התשובה. פשטות היא מינימום משאבים להשגת המטרה ורובוסטיות היא מינימום רגישות לנקודת העבודה".


למה ג'מבו הצליח ובטר פלייס לא?

"כשמדברים על מינימום רגישות לנקודת העבודה", הוא אומר, "מתכוונים לכך שאם מתחילים לפתח היום משהו שיהיה בשוק עוד  שנים. הפלטפורמה צריכה להיות כזו שבעוד  שנים עם שוק משתנה וטכנולוגיות שונות, המוצר, עם תיקונים קטנים, עדין יהיה רלבנטי. מחקרים מראים שאסטרטגיה נכונה אחראית ל- 90% מהצלחת המוצר. "לכן למשל, אם ניקח את מטוס הג'מבו שהחל לטוס בשנת 1967, אנחנו רואים שהיום, 46 שנים אחרי, הפלטפורמה עדיין מתאימה ואף שודרגה לאחרונה לעוד עשרים שנות שימוש. גם קטנוע הווספה לא שינתה את תצורתה מאז שנות החמישים של המאה הקודמת, עדיין רלבנטית וצלחה את התחרות העולמית לאורך כל השנים. גם כאן, התצורה נשארה רלבנטית, והשינויים הם ברמה של עדכונים לא טראומטיים לאורך השנים.
"מחקרים מראים שבפיתוח יש השקעה של פחות מאחוז אחד מבחינת העלות המושקעת ביצירת המוצר, ואחוזים ספורים בזמן הקלנדרי של הפיתוח. אם אנחנו מבינים שלשלב התכנון.
לשלב האסטרטגיה הבונה את הפלטפורמה של המוצר יש משקל של 90% בהצלחתו העתידית, אולי נבין שכדאי להשקיע שם יותר. החזון של שי אגסי למכונית חשמלית של 'בטר פלייס' בעלת אופציה להחלפת סוללה נראה לי מוצדק. הבעיה הייתה בתצורה שרנו הכתיבה ובבחירת גודל המכונית. האתגר המרכזי ברכב חשמלי הינו המשקל והנפח של הסוללה. לכן, עדיף היה לבחור מכונית קטנה יותר, שמשמשת בדרך כלל לנסיעות עירוניות, והחלפת הסוללה צריכה הייתה להיות בצורת מגירה מתחת למפלס הבגאז', המושבים האחוריים והמנהרה.