פנטזיה מציאותית

כתבה שפורסמה בעיתון "ממציאים"

האם רעיון הוא בר יישום? האם הפנטזיה שלנו יכולה להתממש במציאות הפיזית? זו אולי השאלה הגדולה של עולם הממציאים וההמצאות. מסתבר שלא משנה מאיזה תחום ההמצאה - הרכב, ההיי-טק או הפלסטיק, ומה סדרי גודל העלות והשיווק שלה או מי הם לקוחותיה הפוטנציאליים - לכולן יש להתייחס פחות או יותר באותן שיטות. כך לפחות לפי ד"ר אמיר זיו-אב, בעליה של זיו-אב טכנולוגיות בע"מ
       אחד המאפיינים המרכזיים שמיחדים את חברת זיו-אב טכנולוגיות הוא הרב-תחומיות של פעילותה - החל מהיי-טק, דרך תעשיית הרכב, האופטיקה והמכשור הרפואי, וכלה בדפוס ופלסטיק. לקוחותיה כוללים חברות ידועות כגון אורבוטק, קודאק, HP, רפאל, התעשייה האווירית, אלביט-אלאופ, רשות שדות התעופה, כתר פלסטיק, הארגז, איי אם ג'נרל (יצורן ג'יפ ה"האמר") ועוד. זיו-אב טכנולוגיות היא מהמובילות בישראל בפיתוח מוצרים ובייעוץ הנדסי וניהולי לחברות תעשייתיות, וספק מוכר של משרד הביטחון ותעשיות ביטחוניות נוספות. כמו כן היא משמשת כיועצת לרשות שדות התעופה בנושא טכנולוגי אסטרטגי. על כל זה מנצח ד"ר אמיר זיו-אב, בעליה של החברה, 58, בעל 11 פטנטים בעולם מתחום המכניקה, תעשיות הפלסטיק, הרכב, התעופה והמכשור הרפואי. בנוסף משמש זיו-אב כחבר דירקטריון בחברה הממשלתית "עשות" אשקלון, חבר דריקטריון בחברת ה-מו"פ של אונ' בר אילן, חבר הועד המנהל וחבר הנאמנים של המכללה האקדמית להנדסה "אפקה" ת"א. התחומים הרבים והמגוונים שבהם מתעסקת חברתו נובעים מהדוקטרינה של זיו-אב הדוגל כי כל מוצר - בכל תחום - בסופו של דבר אמור להיות מטופל לפי אותם קריטריונים הנדסיים. בימים אלו מפתחים בזיו-אב טכנולוגיות את אחת ההמצאות מתוכנית "הכרישים", האופניים המתקפלים, הנמצאת בשלב יצור האב-טיפוס.
       זיו-אב פיתח מתודה ומודל מתמטי לאופטימיזציה טכנולוגית שבאמצעותה ניתן להעריך האם רעיון כלשהו הוא כדאי ואם כן, כיצד יש לממשו למוצר בדרך האופטימלית. המודל מתייחס, בו זמנית, לכל ההיבטים הכרוכים במוצר: שיווקיים, כלכליים, יצוריים וטכנולוגיים, בדגש על היתרונות והחסרונות היחסיים הצפויים למוצר המיועד. הוא מוזן בדרישות הלקוח מהמוצר ומהחשיבות היחסית של כל דרישה, במרכיבים הטכנולוגיים האפשריים למימוש המוצר ומקשרי הגומלין בין הגורמים השונים (לדוגמה, אם יצרנית רכב כלשהי המתמחה ברכבי שטח מעוניינת לייצר רכב חקלאי בפעם הראשונה, היא תקבל ציון שלילי בפרמטר "ניסיון"). מסתבר כי המודל הזה עובד באופן תיאורטי, כמעט בכל תחום. ההרפתקה המיותרת של מרצדס, כשניסתה להתחרות בגולף של פולקסווגן למרות שהיתה חסרת ניסיון במכוניות קטנות וזולות יחסית, היא דוגמה טובה לכך. בעזרת דוגמאות מתחומים נוספים מראה זיו-אב כי ממש לא משנה אם המצאתם את הכיסא הנוח האולטימטיבי או רובוט חדשני - הפרמטרים שיש לבחון מראש הם מאוד דומים בכולם. כתוצאה מנסיונו הרב, דוגל זיו-אב במתן דגש על פשטות, יתירות (רזרבה) ומיקוד בכל פיתוח של מוצר חדש. יצרנים המנסים לחרוג מתחום פעילותם המרכזי ולא לוקחים בחשבון את כל הפרמטרים הקשורים לכך, הסיכוי שלהם לכישלון עם המוצר החדש שלהם הוא גבוה. זיו-אב טוען כי במקרים רבים, ליצרן או יזם עדיף לשדרג מוצרים קיימים מאשר לצאת להרפתקאות בתחומים לא מוכרים. בדוגמת נתב"ג 2000 למשל, לו היו מרחיבים ומשדרגים את הטרמינל הקיים במקום לבנות טרמינל חדש לגמרי, היו מגיעים לתוצאות טובות יותר, בעלויות נמוכות יותר ובלו"ז קצר יותר.
       אחד השירותים שמעניקה זיו-אב טכנולוגיות הוא ייעוץ ראשוני כיצד להתנהל עם ההמצאה עוד בשלב הרעיון המופשט. על פי קריטריונים שונים בודקים מה ייחודי בו, מה מיותר בו, האם הרעיון יישים מבחינה טכנולוגית, האם הוא ישים מבחינה מסחרית. בשלב הבא יש לגבש את הקונספט של המוצר, את האסטרטגיה שלו, ואת התכנון הכללי שלו. יש לשים דגש על הגדרה נכונה של הדרישות, ויש לדאוג שדרישה אחת לא תפיל את שאר המוצר. דוגמא טובה לכך היא מטוס הקונקורד, שבה תכונת המהירות היתה כל כך חשובה ליצרנים עד שקריטריונים חשובים לא פחות לא נלקחו מספיק בחשבון, וסופו של הפרוייקט היה כישלון מסחרי עצום. לאחר שהקריטריונים ברורים, היתרונות והחסרונות מצויים בידינו, אנחנו יודעים מה יש לנו פחות או יותר ביד ומה ניתן לעשות בנידון, אנו פונים לתכנון הקונספטואלי של המוצר לבדיקות היתכנות, ולתכנון המפורט של האב-טיפוס. בגדול, הפירוש הקלאסי של בדיקת ההיתכנות הוא "האם ניתן להפוך את הרעיון לישים", והיא נערכת בדרך כלל לגבי אספקט מסויים של המוצר, האספקט המחדש, הייחודי, ולא על אספקטים אחרים שכבר יודעים שהם עובדים. למרות שבדיקת ההיתכנות הקלאסית נעשית לפני ייצור האב-טיפוס, בחינת ההצדקה של המוצר נערכת בכל שלבי הפיתוח. ההבדל העיקרי בין האב-טיפוס לבין המוצר הסופי, בפרט במוצרים המוניים הינו בטכנולוגיית הייצור.
       דוגמה להשתלשלות של מוצר ניתן לראות אצל אחד הרעיונות המעניינים יותר של זיו-אב בשותפות עם התעשיין סטף ורטהיימר, למכונה להזרקת פלסטיק ללא קולונות (חדשנות שמייעלת מאד את הטעינה והפריקה של המכונה). התמונות בעמוד זה מדגימות את הדרך שעוברת המצאה משלב הרעיון אל עבר שלב האב-טיפוס. המצאה זו של זיו-אב אגב הפכה לפטנט עולמי רשום: נבנה אב-טיפוס נמכרו הזכויות על השימוש בפטנט לחברה מהמובילות בעולם במכונות להזרקת פלסטיק.
      לסיכום, אולי הטיפ הגדול ביותר שיכול לתת זיו-אב לממציא או יזם הוא - האם אתה יכול לנסח את הקונספט של הרעיון שלך במשפט אחד? אם לא - מדובר בהמצאה או חסרת מיקוד, או מסובכת מידי, או בעלת מרכיבי עלות גבוהים מידי. טיפ זה נכון גם אם מדובר בהמצאה פשוטה ומגלומנית כאחד. אם כן - יש סיכוי, לפחות בצורתה הקונספטואלית, שההמצאה יישימה וברת ביצוע. וזו כבר התחלה טובה.