I've got the power

מאת עומר עבדת- מתכנן מכאני ב- "זיו-אב הנדסה"

ב-5 לאוגוסט 1997, טיסה 801 של חברת 'קוריאן אייר' שהמריאה מ"סיאול" ל"גואם" (אי קטן, דרום מזרחית לקוריאה), התרסקה על "נימיץ היל" - 5 ק"מ דרום מערבית לשדה התעופה בה הייתה אמורה לנחות. זו לא הייתה התאונה היחידה באותן השנים, למעשה שנות ה-90' היו שנים רעות מאוד מבחינת החברה. על כל מיליון המראות של מטוסים של התרסקו 4.79. (לשם השוואה, באותה התקופה הממוצע העולמי היה 0.7 התרסקויות על כל מיליון טיסות).

באפריל 1999 ה-FAA (רשות הטיס הפדרלית של ארה"ב) הורידה את דירוג הבטיחות של חברת 'קוריאן אייר', ואפילו נשיא ד.קוריאה החליף את המטוס הנשיאותי מ'קוריאן אייר' אל החברה המתחרה. היה ברור שאם מנהלי החברה לא יתעשתו החברה תקרוס.

בתחקיר שנערך לאחר התאונה התברר כי הקברניט היה עייף מאוד לקראת הנחיתה ועשה מספר טעויות שניתן היה לתקן. טייס המשנה שלו שם לב לשגיאות, והעיר לקברניט בצורה ה"נהוגה" בחברה מזרח אסייתית: רמז כמה רמיזות לא ברורות, שרבב כמה משפטי מחאה קלושה ובאופן כללי לא הפגין נוכחות משמעותית. כך לפחות אנחנו, הישראלים, היינו מפרשים את תגובותיו. הקברניט שכאמור היה עייף ומרוכז בניסיון הנחיתה, כנראה לא שם לב לרמזים הדקים של טייס המשנה והמשיך בטעויותיו עד הסוף המר.

בכל חברות התעופה בעולם, קברניטי המטוסים חולקים עם טייסי המשנה שלהם זמן תעופה שווה במטוס. ניתן היה להניח שההתרסקויות אף הן יתחלקו ביניהם באופן שווה, או סביר יותר – שלקברניטים, בעלי הניסיון הרב, יהיה מספר נמוך יותר של התרסקויות. אך למעשה, התרסקויות מטוסים קרו פעמים רבות יותר כאשר הקברניט היה זה שהטיס את המטוס.

בשנות ה-70 עבד ב-IBM פסיכולוג הולנדי בשם חרט הופסטדה שהיה אמון על פיתוח משאבי אנוש. באותה תקופה IBM כבר הייתה תאגיד עולמי עם בסיסים ברחבי העולם והעסיקה עובדים מ-70 לאומים שונים. עובדה זו אפשרה לו לערוך מחקר נרחב שמתייחס ללאומים השונים בתאגיד. לאחר שהעביר שאלונים ארוכים לעובדים רבים, הוא הבין כי ניתן לחלק את הלאומים בעולם על פי כמה ערכים וצורות התנהגות מרכזיות. חלוקה זו מבטאת את הבדלי התרבויות בין הלאומים.

הופסטדה חילק את מדינות העולם לפי 5 מדדים:

{C}1.      {C}מרחק עוצמה

{C}2.      {C}הימנעות מאי-ודאות

{C}3.      {C}אידיביואליזם-קולקטיבזם

{C}4.      {C}גבריות-נשיות

{C}5.      {C}אוריינטציית זמן

במאמר זה אסביר רק על המדד הראשון (אם תרצו להבין יותר על האחרים, היכנסו לוויקיפדיה).

 

מרחק עוצמה מבטא עד כמה תרבות מעריכה ומכבדת סמכות. במדינות בעלות מרחק עוצמה גבוה היחסים בין בעלי סמכות (מנהלים/מפקדים) לבין הכפופים אליהם, הם רשמיים ביותר. קבלת ההחלטות נעשית באופן ריכוזי וקיים שימוש ניכר בחוקים פורמאליים. הכפופים לא מעיזים לחלוק על בעלי הסמכות, ולא מצופה מהם לקחת יוזמה. מדינות שקיבלו ציון של מרחק עוצמה גבוה הן מדינות מאמריקה הלטינית, מדינות ערב, ומדינות הגוש הסובייטי.  

במדינות בעלות מרחק עוצמה נמוך, מערכת קבלת ההחלטות היא לרוב מבוזרת ואין ריכוז של סמכות בידי גורם אחד. בעלי סמכות יכולים להתרועע עם הכפופים אליהם גם בסיטואציות חברתיות. מדינות כאלו הינן דמוקרטיות יציבות וברוב המקרים גם נחשבות מדינות חדשניות. המדינה בעלת מרחק עוצמה הכי נמוך היא אוסטריה ומעט אחריה, כצפוי, נמצאת ישראל. דרום קוריאה, אגב, ממוקמת במקום "טוב" באמצע המדד מרחק עוצמה.

ובחזרה אל חברת 'קוריאן אייר'. המשבר הוביל אותם להבין שמקור הבעיה הבטיחותית שלהם אינו איכות המטוסים או ניסיון הטייסים, אלא חולשה מהותית בתרבות ארצם. אם טייסי המשנה יוכלו לדבר בצורה חופשית עם הקברניט, להעיר הערות, לבקר – ואולי אף לקחת פיקוד כשצריך, ניתן יהיה למנוע את רוב ההתרסקויות. החברה שכרה יועץ חיצוני מארה"ב, אשר לימד את צוותי המטוסים להתנהל עם מרחק עוצמה נמוך - בניגוד לנהוג בארצם. זהו שינוי מהותי באופן העבודה, ואולי אף באורח החיים. כיום 'קוראין אייר' היא אחת מחברות הטיסה הבטוחות, ואכן בשנות ה-2000 רקורד הבטיחות שלה נקי מרבב.

אחד הדברים שמרשימים אותי ביותר בעבודתי כמהנדס בחברת זיו-אב טכנולוגיות, בא לידי ביטוי באופן מעורר השראה בישיבה עם נשיא ומייסד החברה, בשנתי הראשונה בתור מהנדס. התייעצתי עם ד"ר אמיר זיו-אב על תכנון מנגנון לאחד הפרויקטים. אמיר, כתמיד, כיוון אותי לתכנון פשוט יותר וזול משמעותית. הוא שפע רעיונות ועצות ייעול, אך רעיון אחד לא מצא חן בעיניי. יתר על כן – חשתי שהוא מוטעה ועלול להביא לתכנון לקוי. בחשש קל ציינתי בפניו שאני סבור שאותו רעיון לא יעבוד ועדיף לעשות משהו אחר. הישיבה נסתיימה ללא החלטה סופית. בבוקר שלמחרת, בעודי עובד בעמדתי, הגיע  אליי אמיר וסיפר שחשב על שיחתנו, והגיע למסקנה שצדקתי – ושהוא, על אף שנות ניסיונו, כישרונו והידע הרב שצבר, הציע רעיון... שגוי! באותה מידה, הוא היה יכול להיות קברניט שזה עתה הודיע לטייס המשנה שלו שבזכותו הם מנעו התרסקות. התנהלות זו של שנהוגה בכל הדרגים בחברה יוצרת סביבת עבודה נעימה ומעודדת העלאת יוזמות ורעיונות חדשים.